פסק-דין בתיק ת"ק 8444-03-12

1.         א.         עניינה של תביעה זו בחוק חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן:"חוק העישון") וכן הוראות תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים), התשמ"ד- 1984 (להלן:"התקנות הנ"ל") ובפיצוי שנתבע על ידי התובעים בסכום של 10,000 ש"ח.

                        התובעים סבורים, שבהתנהלותה של הנתבעת יש משום עילות תביעה הבאות: הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן:"הפקודה") בכך שהנתבעת עודדה הפרת החוק בשטחה ואפשרה לעשן בכל שטחה,  הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 2א לחוק העישון, התנהלות הנתבעת הינה רשלנית ומהווה רשלנות כהגדרתה בסעיפים 35- 36 לפקודה והתנהלות זו אף מהווה סיוע בתקיפה.

                        בכתב התביעה מתייחסים התובעים בפירוט לכל אחת מעילות התביעה ומפרטים מה היו הפרותיה של הנתבעת: הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפק' הנזיקין, עילת הרשלנות וסיוע בתקיפה.

                        התובעים סבורים, שסיוע בתקיפה בא גם לידי ביטוי על ידי עשן סיגריות המכיל חלקי כימיקלים רעילים ומסרטנים הנכנסים למסגרת הגדרת עוולת התקיפה בפקודת הנזיקין המתארת גם עישון כפוי.

                        בשל כל אלה והיות והפרות אלו גרמו לתובעים נזקים, מבקשים התובעים לחייב הנתבעת לשלם להם פיצוי כספי בסך של 10,000 ש"ח.

ב.         א)         לגופו של עניין, טוענים התובעים, שביום 14.2.12 בשעה 14.00 הגיעו לאולם האירועים של הנתבעת על מנת להשתתף בשמחת חברם לרגל ברית מילה. באולם האירועים הממוקם בקומה השנייה מקומות ישיבה פנימיים בלבד- מדובר בחלל יחיד גדול ואטום ולפי הוראות סעיף 11 לתוספת לחוק העישון הוא מהווה אזור האסור כולו בעישון.

            ב)         כבר בשלב ראשוני, טרם הכניסה לאולם המרכזי היו מספר רב של חוגגים שעישנו בסמוך לבר המנות הראשונות, שגם הוא חלל יחיד גדול ואטום. בשלב זה, קיוו התובעים שמדובר בתופעה שתחלוף עם הכניסה לאולם המרכזי ואף ניסו למצוא מפלט מהעשן ומהמעשנים אך ללא הועיל.

                        באולם המרכזי, הושבו התובעים בסמוך לאחד השולחנות וראו, שאנשים רבים, כולל 3 נשים, מעשנים בכל חלל האולם בשולחן בו ישבו התובעים.

            ג)          התובעת, שהייתה בהריון, פנתה למלצר והעירה לו על כך ובתגובה ענה המלצר, שאין מה לעשות בנדון.

                        לאחר מכן הגיע מנהל המשמרת מר דודו לוי (להלן:"מר לוי") וגם בפניו הלינה התובעת את טענותיה ובתגובה לכך, השיב מר לוי, שלא ניתן לבקש מאנשים להפסיק לעשן.

                        לאחר כשעה ארוכה, בה ניסו התובעים להפסיק את העישון או למצוא מפלט מהעשן - אך ללא הועיל- ולמרות בקשותיהם מצוות העובדים לסייע בנדון, לא עלה בידם למנוע את העישון ואז יצאו התובעים מהאולם על מנת להימנע מהעשן המזיק.

2.         הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובעים, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות:

            א.         א)         ביום הנזכר בכתב התביעה, אכן התקיימה מסיבת ברית מילה, השמחה הייתה רבה והנתבעת מכירה ומודעת לחוק העישון וחוק זה נאכף על ידה דרך קבע באולם הנתבעת. באולם קיים שילוט ברור במספר מקומות האוסר על העישון ובאולם קיימת פינת עישון לשם מופנים כל אלה המרגישים צורך לעשן.

                        ב)         במהלך קבלת הפנים היו אורחים בודדים שהביעו רצונם לעשן ואלה הופנו בידי מנהלת קבלת הפנים לפינת העישון. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, שבמהלך החגיגה היו 2- 3 אורחים שרצו לעשן והדליקו סיגריה, ומר לוי פנה אליהם מיד עוד לפני שהייתה פניה כלשהי אליו וביקש מהם שלא לעשן או לחלופין לעבור לפינת העישון. אותם אורחים ניאותו לבקשתו ומיד כיבו את הסיגריות.

3.         מבחינת טענות הצדדים כפי שהועלו על ידם בכתבי הטענות ובעדותם בבית המשפט עולות העובדות הבאות, שבעצם אינן שנויות במחלוקת:

            א.         א)         בכתב ההגנה מאשרת הנתבעת, שאכן היו פה ושם מעשנים, אך לטענת הנתבעת, אותם מעשנים שנראו מעשנים במהלך המסיבה, פנה אליהם מר לוי וגם מנהלת קבלת הפנים הגב' עדי יוסיפוב וביקשה מהם להפסיק לעשן או לפנות לפינת העישון.

                                    הנתבעת מאשרת גם, שפה ושם, בעת שמר לוי פנה לטפל באורחים ובשלב זה אכן אותם אורחים הדליקו שוב סיגריה.

                                    זהו השלב, שעליו אכן מלינים התובעים על העישון האסור במקום האירוע של הנתבעת.

                        ב)         מר לוי מאשר, שמייד עם פניית התובעת אליו, הוא פנה למעשנים וביקשם לכבות מיד את הסיגריה או לעבור לפינת העישון, אך כבר בשלב הזה אמרה התובעת שהיא תגיש תביעה כספית -ללא קשר לעובדה שהבעיה נפתרה.